משיעורי הקורונה: החשיבות של השירות הלאומי
שירות לאומי. צילום: Michal pu

משיעורי הקורונה: החשיבות של השירות הלאומי

עוד לא יצאנו מן הסגר השני, וכבר אנחנו נכנסים לסגר השלישי של מדינת ישראל, וכמו שהייתה אומרת אורנה בנאי, ״לימור״ מהתוכנית המיתולוגית רק בישראל, ״העם נקעה רגלו״. בקרוב אולי הליכי ההתחסנות ייכנסו להילוך גבוה, אבל בינתיים הקורונה ממשיכה להיות אסון גלובלי.

המדינה מגייסת כוחות אדירים להתמודדות החברתית עם הקורונה, כאשר הצבא מתפעל את מערך החקירות האפידימיולוגיות, ועובדי מדינה רבים עובדים שעות נוספות כדי להחזיק שירותים מסוימים בחיים. עם זאת, מי שפחות נהנים מאור הזרקורים הם מתנדבי השירות הלאומי: מדובר בצעירים בגיל גיוס שמסיבה זו או אחרת קיבלו פטור משירות צבאי, אך בחרו לשרת במסגרת אחרת בהתאם לצרכים חברתיים שונים, כך שהם בכל זאת תורמים לחברה ולמדינה. מתברר לנו כעת לאחר עוד מעט שנה שלמה של קורונה, שהמתנדבים הללו השפיעו מאד בתרומתם: התנדבו במד״א, בתי חולים, ביקרו קשישים שנידונו לבידוד חברתי איום ונורא ומסייעים בעוד מסגרות שונות ומגוונות. בימים אלה, מד״א צריכים כל עזרה שהם יכולים לקבל, והתרומה של השירות הלאומי מכרעת. כמו כן, עבור הקשישים שסגורים בבידוד ללא אפשרות לקבל אהבה ותשומת לב, הקשר עם בנות השירות הלאומי הוא עולם ומלואו.

אני מקווה שהתקופה הזאת של הקורונה תעלה את קרנו של השירות הלאומי. עד היום היה נתפס יותר כשירות סוג ב׳ לצה״ל, ולא מטרה בפני עצמו. משום כך, צעירים רבים שלא גויסו בחרו לוותר גם על השירות הלאומי. צה״ל חשוב כמובן, חשוב מאד (נורית לאמעי כיום מורה ובעבר קצינה בצבא), אולם יש מקום ראוי גם לשירות הלאומי. יש לו ערך בפני עצמו. ראוי להגביר בגיוס צעירים לשירות הלאומי, ובפרט מן החברה הערבית ומן המגזר החרדי, מה שיעמיק את שילובן של שתי הקבוצות הללו בחברה הישראלית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט